בטח לא הרגשתם את זה, אבל העצמות שלכם נבנות ומתפרקות כל הזמן. מסת העצם, שנבנית בשנים הראשונות לחייו של אדם ובעיקר בגיל ההתבגרות, מגיעה לשיאה בשנות העשרים. בעשורים הבאים כמות העצם נותרת יציבה, אבל לאחר מכן קצב הפירוק עולה על הבנייה. זה אומר שאנחנו צפויים לירידה הדרגתית ומתמשכת בכמות העצם ובצפיפותה - זה בלתי נמנע. הקצנת התופעה, האופיינית בעיקר לנשים מגיל הפסקת המחזור ואילך, מכונה דילול עצם, בריחת סידן או בשמה הבינלאומי המוכר: אוסטאופורוזיס (Osteoporosis).
עד כמה זה נפוץ?
שיעור הסובלים מאוסטאופורוזיס באוכלוסייה הכללית נאמד בכ-7%. בקרב בני 50 ומעלה מדובר בכל אדם חמישי, לפחות. בשלב הראשון, כאשר איבוד העצם הוא קטן, מכונה המחלה אוסטאופניה.
מי נמצא בסיכון לאוסטאופורוזיס?
- קצב איבוד העצם גבוה יותר אצל נשים, והתופעה שכיחה בקרב נשים מגיל המעבר וגברים מגיל 70.
- אנשים גבוהים ובעלי מבנה גוף מלא נמצאים, במקרה הזה, בסיכון פחוּת.
- נמצא הקשר תורשתי למחלה - גנים שיכולים להשפיע על מטבוליות העצם, בנייתה והמינרליזציה שלה, כמו גם על ויסות הורמונים הממלאים תפקיד מתפתח בתהליך. לכן, קרובי משפחה מדרגה ראשונה של מי שסבלו מהתופעה נמצאים בסיכון גבוה יותר ביחס לאחרים.
- גורמי סיכון נוספים הם עישון, צריכה מופרזת של אלכוהול, צריכה עודפת של מזון עתיר סוכר ומלח, חסר בוויטמינים ומינרלים - בעיקר ויטמין D וסידן - ומחלות כרוניות כגון סכרת, אי ספיקת כליות, דלקת מפרקים ופעילות יתר של בלוטת התריס.
- BMI נמוך, בדגש על מסת שריר פחותה, נחשב אף הוא לגורם סיכון.
- חוסר איזון הורמונלי. כך, למשל, נשים שחוו הפסקת וסת (מנופאוזה) בגיל מוקדם, בין שבאופן טבעי ובין שבעקבות פעולה כירורגית, נמצאות בסיכון מוגבר ביחס לאחרות.
- ישנן קבוצות של תרופות המקושרות להגברת הסיכון לאוסטאופורוזיס, ובהן: הורמונים גלוקוקורטיקואידים נוגדי דלקת, מעכבי משאבת פרוטונים (PPI) לטיפול בכיבים, מעכבי ארומטאז לטיפול בסרטן השד, תרופות אנטי אפילפטיות ותרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI.
מהם תסמיני המחלה?
הסכנה העיקרית במצב מתקדם של אוסטאופורוזיס היא שברים. זה יכול לקרות בכל עצם בגוף אך בעיקר בשורש כף היד, בצוואר הירך - שבר הנחשב למורכב ומסוכן שלרוב כרוך בניתוח ושיקום ממושך, ובחוליות עמוד השדרה - אזור שבו ייתכנו, נוסף על השברים, גם עקמת, מגבלת תנועה, כאבי גב ואובדן גובה. תסמינים מוכרים נוספים הם יציבה לקויה, ציפורניים חלשות ושבירות וכן אובדן שיניים ונסיגת חניכיים עקב אובדן העצם בלסת.
כיוון שדילול עצם הוא תהליך הדרגתי ורב שנים, רבים מהלוקים באוסטאופורוזיס כלל לא מודעים לכך ("מחלה שקטה") עד לשברים. זו הסיבה שחשוב להימצא במעקב רפואי, בדגש על גובה ומשקל. שבר שנגרם לאדם מבוגר לאחר מעידה קלה, שלא בעקבות טראומה או תאונה, הוא דגל אדום בוהק.
כיצד מאבחנים אוסטאופורוזיס?
לצד בדיקה גופנית ובדיקות דם ושתן, שיכולות לגלות אובדן גובה, חסר בסידן ובעיות בבלוטת התריס או בכליות, האבחנה העיקרית מתבצעת באמצעות בדיקת צפיפות עצם. זוהי בדיקה לא פולשנית, ללא כאבים, אי נוחות או צורך בהרדמה, האורכת כעשר דקות.
הבדיקה נעשית בעזרת קרני רנטגן הנפלטות ממקור קרינה שנמצא תחת המטופל השוכב. סורק שנמצא מעל המטופל קולט את הקרניים ובודק את עוצמתן לאחר שחדרו את העצם. ככל שהעצם צפופה יותר, פחות פוטונים יצליחו לעבור דרכה. וכדאי לדעת: רמת הקרינה שהנבדק נחשף אליה נמוכה מאוד. היא פחותה משמעותית ביחס לצילום חזה ואף נמוכה מכמות הקרינה שאנו חשופים אליה בטיסה טרנס-אטלנטית. את ההפניה לבדיקה ניתן לקבל מרופא המשפחה.
למי ומתי מומלץ לעבור את הבדיקה?
בדיקת צפיפות עצם (בדיקת דקסה - DXA) מומלצת לכל אישה מגיל 65 ומעלה ולכל גבר מגיל 70 ומעלה. יש לחזור על הבדיקה אחת לחמש שנים כדי לקבל תמונת מצב עדכנית על כמות העצם וצפיפות העצם. בקבוצות הסיכון מומלץ להתחיל בבדיקות מוקדם יותר, לעיתים אף בגיל 50, ובתדירות של אחת לשנתיים.
איך מטפלים באוסטאופורוזיס?
התופעה היא כרונית ולפי שעה, נטולת מרפא. הטיפול כולל נטילת תרופות לחיזוק העצם ומניעה, או לפחות האטה של תהליך הפירוק. יש מספר קבוצות של תרופות רלוונטיות, רובן נצרכות דרך הפה וחלקן ניתנות בעירוי:
- רלוקסיפן – משמשת למניעה וטיפול באוסטאופורוזיס היה והטיפול באסטרוגן אינו מתאים.
- ביספוספונטים – תרופות המונעות את איבוד מסת העצם, כמו אלנדרונט וריזדרונט של טבע.
- דנוסומאב – מיועדת לטיפול בנשים ובגברים שמיצו את הטיפול בביספוספונטים או שמצבם הוחמר.
- רומוסוזומאב (שם מסחרי: איבניטי) – מיועדת לנשים לאחר גיל המעבר הנמצאות בסיכון גבוה לשברים.
- טריפראטייד (שם מסחרי: פורטאו) – מיועדת לנשים לאחר גיל המעבר שלקו באוסטאופורוזיס קשה.
במקרים החמורים יותר ייתכן שיעלה צורך בניתוח לטיפול בשברים או לתיקון עיוותים בעמוד השדרה.
בצד התרופות, שנועדו בעיקר למנוע שברים ולאפשר איכות חיים טובה, מספר שינויים באורח החיים יומלצו לסובלות ולסובלים מבריחת סידן. בין היתר: פעילות גופנית המוכרת כבונה עצם - הליכה, יוגה, טאי צ'י, תרגילי התנגדות כגון שכיבות סמיכה, כפיפות בטן ועליית מתח, או עבודה בהעמסת משקל על השלד; תזונה בריאה; וצריכה מוגברת של ויטמין D, מגנזיום וסידן דרך מזון ותוספי מזון, בצד הגבלת צריכת אלכוהול וקפאין. חשוב להימצא תחת מעקב רפואי שוטף ולעבור בדיקת צפיפות עצם אחת לשנתיים.
לפרטים והזמנת תור לבדיקת צפיפות עצם לא פולשנית בטכנולוגיית DAX במכון מור, חייגו: 3088*